תע"א
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
2532-10
01/01/2013
|
בפני השופט:
אריאלה גילצר-כץ
|
| - נגד - |
התובע:
אברהם סירי
|
הנתבע:
1. יורם קוזה
2. י.נבו גינון מקצועי בע"מ
|
| החלטה |
בפנינו בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 29.11.12 בהעדר התייצבות הנתבעים לדיון שהתקיים באותו היום, וכן לעכב את ביצועו.
בפסק הדין האמור חויבו הנתבעים לשלם לתובע סכומים שונים. כמו כן חויבו בתשלום הוצאות התובע.
5129371
5129371
הבקשה מנומקת בכך שהנתבעים סברו בטעות שהדיון יתקיים בשעה 11:30 ולא בשעה 9:00 וזאת על סמך הרישום במערכת נט המשפט. הנתבעים מסבירים כי הניחו כן בתום לב ובשגגה.
התובע טוען כי התנהגותם של הנתבעים מקורה בזלזול שכן בתום הישיבה מיום 20.11.11 נמסר לכל אחד מבאי כוח הצדדים עותק מהפרוטוקול ומהחלטת בית הדין בדבר מועד ושעת הדיון וחרף זאת, לא התייצבו הנתבעים במועד.
תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 מסדירה את דרכי ביטול פסק דין שניתן בהעדר צד.ו
בית המשפט העליון בענין נדב נ. סלון מרכזי ואח' קובע כי: -
"אכן, בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות-יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות-יסוד זו, שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף מבלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי, להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין, ולהביא לאכיפת שלטון החוק.
נ
יתרה מזאת, בית המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון, משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית המשפט להוסיף ולבחון האם קיימים אמצעים חלופיים, העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך כלל ראוי הוא כי בית המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על ידו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית המשפט". (רע"א 1958/00
אריה נדב - סלון מרכזי).ב
בעקבות דברים אלו, שב בית הדין הארצי ונתן משנה תוקף למגמה זו, וביטוי לכך אנו מוצאים בפסק דינה של כב' השופטת ארד בענין
רולס יוסף אדריכלים בע"מ - דב חוסטצקי (ע"ע 1462/02):
"בית דין זה חזר ושנה לא אחת, כי בפגם של פרוצדורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל דין להביא את גרסתו בפני בית-הדין, בטרם הכרעה. אכן, ייתכנו גם ייתכנו מקרים בהם התנהגותם של בעלי הדין, או מי מהם, תחייב הפעלתה של הסנקציה הקבועה בתקנה 49 לתקנות. אולם, אין לדבוק במורה הדרך הפורמאלי בלבד, אלא ליתן את הדעת לכלל נסיבותיו של המקרה, באופן שהצדק לא רק ייעשה, כי אם גם ייראה.
ו
בענייננו, כאמור, אין נסיבות המקרה בכללותן מצדיקות סגירת דלתות בית-הדין בפני החברה ושלילת זכותה למיצוי הדין". (סע' 9 לפסה"ד.)
בנסיבות המקרה שבפנינו כפי שפורטו על ידי הנתבעים, מצאנו כי נכון יהיה לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות כנגדם. לא שוכנענו שסיבת אי התייצבותם של הנתבעים לדיון מקורה בזלזול.
הנתבעים סברו בתום לב כי שעת הדיון הינה 11:30. כך גם השתקף ממערכת נט המשפט, כפי שהראו הנתבעים לבית הדין במועד הדיון. זימונם של עדי הנתבעים לשעה 11:30 גם היא מעידה כי טעו הנתבעים בשגגה.
לאור האמור, נקבע דיון הוכחות בפני ליום 10.1.13, שעה 12:00 במעמד הצדדים, העדים ובאי כוחם.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום,
י"ט טבת תשע"ג
,
(
1 בינואר 2013
), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.